על פי החוק בטרם מבוצע השלב הסופי של פיטורי עובד יש לתת הודעה מוקדמת לעובד. המעסיק
חייב למסור לעובד הודעה בדבר הכוונה לפטרו וזימון לשימוע בנוגע לפיטורין. במהלך השימוע יימסרו
לעובד הסיבות אשר בגללן המעסיק חושב לפטר אותו, ולעובד תהיה אפשרות להגיב על הסיבות
הללו ולנסות לשכנע את המעסיק להמשיך ולהעסיק אותו, במידה והוא מעוניין בכך.
במידה ולא על המעסיק יהיה לסכם את השימוע ולהוציא מכתב הודעה מוקדמת על פיטורין בו הוא
מודיע לעובד על התאריך האחרון בו הוא יצטרך לעזוב את מקום העבודה, תאריך הנקבע על פי
הוותק של העובד במקום העבודה). חשוב לדעת כי במידה והמעסיק מעוניין כי העובד יעזוב את
מקום העבודה באופן מיידי הוא יכול לעשות זאת אך יהיה עליו לשלם לעובד כאילו עבד כרגיל בימי
ההודעה המוקדמת.
פיטורים של עובד במשכורת
פיטורי עובד במשכורת אשר עבד במשך שישה חודשים יצטרך לקבל הודעה על פיטורין בהתראה של
יום אחד על כל חודש בו עבד. זאת אומרת, עובד אשר עבד בעבודה מסוימת במשך שלושה חודשים
יצטרך לקבל התראה מוקדמת של שלושה ימים.
עובד אשר עבד במשכורת מעל לשבעה חודשים יקבל התראה של 6 ימים ועוד יומיים וחצי על כל יום
שעבד.
עובד אשר עבד במשכורת במשך שנה יצטרך לקבל הודעה מוקדמת של חודש ימים.
פיטורים של עובד בשכר
תנאי פיטורי עובד מעט שונים מאלו האמורים מעלה. במהלך השנה הראשונה עובד בשכר צריך
לקבל הודעה מוקדמת על הפיטורים שלו כאשר החישוב הוא יום אחד על כל חודש בו עבד. זאת
אומרת שאם הוא עובד 7 חודשים ההודעה המוקדמת צריכה להיות של 7 ימים מראש.
עובד בשכר אשר עבד במשך שנתיים רצופות יקבל הודעה של 14 ימים מראש, ומעל שלוש שנים
ההודעה המוקדמת תהיה חודש מראש.
חשוב לציין כי תנאי ההודעה המוקדמת המצוינים במאמר זה מתאימים גם למקרים של פיטורי עובד
וגם למקרה של התפטרות, עובד המתפטר צריך לנהוג באותם תנאים של ימי הודעה מוקדמת
למעביד.
