רבים שואלים אותי איך אני מצליחה לשמור על אורח חיים בריא, מלא חיוניות וזאת למרות לוח הזמנים הבלתי אפשרי שאני מנהלת מבחינת עומס: ניהול של חברה מצליחה, דאגה לשלושה ילדים קטנים, התנדבות בבית חולים וניהול משק בית. אני תמיד חוזרת ומסבירה, שוב ושוב, שבזכות השחייה, חמש פעמים בשבוע, אני מצליחה לעשות הכל בחיוך ועדיין נותרת מלאת אנרגיה. אני משתדלת להגיע לאימוני שחייה כשלוש עד ארבע פעמים במהלך השבוע ולפחות פעם אחת בסוף שבוע.
אני מגיעה לבריכה בשעה חמש וחצי בבוקר, כאשר כולם עוד ישנים ובעזרת המאמן הפרטי שלי מתאמנת כל פעם על משהו אחר: לעיתים שמים יותר דגש על סגנון ספציפי כמו חתירה או חזה, לעיתים שמים דגש על מהירות ויש פעמים ששמים דגש על החזקת הנשימה מתחת למים לאורך זמן. ההגעה לבריכה והכניסה למים מהווים עבורי סוג של מטמורפוזה מהעולם החיצוני לעולם הפנימי והפרטי שלי.
באופן זה אני יוצרת לעצמי באופן יזום הפסקה למירוץ המטורף שאני מנהלת במהלך היום ומאפשרת למוח שלי לנוח תוך כדי שהגוף פועל בצורה הרמונית ומתמסר לתחושת הפעילות במים בהם הוא מרגיש הכי בבית והכי בנוח. האימונים שלי עורכים לרוב כשעה וחצי וכך לאחר שאני מסיימת אותם אני רגועה ומוכנה להתחיל את היום. אני חוזרת הביתה בדיוק כשהילדים מתארגנים לבית הספר ועוד מספיקה להכין להם כריכים ולברך אותם ב"בוקר טוב". לאחר מכן אני מזדרזת להתארגן ולהתחיל את יום העבודה הרצוף פגישות.
השחייה מקבלת מקום של כבוד ביומן שלי וגם המזכירה שלי יודעת שזוהי פעילות שאסור לה להזיז ביומן ולכן הפגישות שלי מסתיימות יחסית מוקדם על מנת שאוכל לישון כמות מינימלית של שעות שינה כפי הנדרש. באופן זה נוצרה לי מסגרת ברורה לפיה הפגשה המאוחרת ביותר שאני מוכנה לקיים היא בשעה שבע וכך אני מספיקה לאכול עם ילדיי ארוחת ערב ולהתעורר לאימון שחייה רעננה ביום שלמחרת. השחייה מהווה עבורי מדיטציה והזדמנות להירגע מבעיות היומיום אשר לא מרפות ומעסיקות את מחשבותיי ללא הפסקה.
